<h1>סמ"ג עשין סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף כא.</h2>
גרסינן בירושלמי (מכות דף ז' א' ע"ש) טבת בשם שמואל אומר לא הותרו ביפת תואר כל י"ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחלקו ורב אמר לא הותרו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה בלבד עד שתתגייר ור' יוחנן אמר אפילו בעילה ראשונה לא הותרה אלא לאחר כל המעשים. ולרב מתישב שתמר בת יפת תואר הייתה שנבעלה בגיותה שהיתה מותרת לאמנון שהייתה אחותו מאביו אלא לפי שהייתה בת גויה וולד שפחה ונכרית כמוה כדאמרינן בקידושין (ס"ו ב') וביבמות (כ"ג א') אבל לדברי רבי יוחנן תימה היאך הייתה מותרת לאמנון כיון שלא הולידה דוד עד אחר שנתגיירה אמה הרי הייתה אחותו גמורה, וצריך לומר שלא הייתה בתו אלא הייתה בת אשתו מן הגוי קודם המלחמה ומה שכתוב כי כן תלבשנה בנות המלך מעילים לפי שגדלה עם בנות המלך אומר כן (ע"פ סנהדרין כ"א א' ותד"ה דאי). או שמא בא דוד על אם תמר בצנעה קודם המלחמה והוליד ממנה תמר, כי קודם בית דינו של חשמונאי הייתה גויה מותרת בצנעה (ע"ז ל"ו ב').
<h2>דף נו.</h2>
בפרק ארבע מיתות תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי. כל בן נח שעובר על אחת מהן יהרג בסייף (רמב"ם מלכים פ"ט הי"ד). ותניא (נ"ו ב') כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר. שש עריות אסורות לבני נח, והן אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודורש רבי עקיבא (סנהדרין נ"ח א') את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעו, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד, להוציא בהמה חיה ועוף שאין נעשין בשר אחד, ואחותו מאמו אסור לו שנאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"ט ה"ה). אין בן נח נתחייב על אשת איש עד שיבא עליה כדרכה שזהו דרך דיבוק אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין אינו חייב עליה שנאמר והיא בעולת בעל (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז) בעולת בעל יש להם אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם (נ"ז ב'). ותניא שם גוי הבא על עריות ישראל נדון בדיני ישראל. כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח, ויש שבני נח חייבים עליו ולא ישראל כגון אבר מן החי מן הטמאה, וכגון בהמה שחוטה ומפרכסת אבר ובשר הפורשים ממנה אסורים לבני נח (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ג) ולא לישראל מפני שאין השחיטה מתרת לבני נח כמו לישראל. וכן בן נח נהרג על גזל פחות משוה פרוטה (נ"ז א').
